רנגיר בע"מ נ' מועצה מקומית מגדל

פסק דין

עניינה של החלטה זו הינה בשאלת הטלת הוצאות משפט על המשיבה, המועצה המקומית מגדל, בגין הגשת הערר נשוא הדיון. עיינו במסמכי התיק וכן במכלול טיעוני הצדדים.

א. רקע וטענות הצדדים:

הערר נשוא הדיוו, הוגש על רקע דרישת התשלום מיום 24/11/09, בו נדרשה העוררת לתשלום היטל ביוב בסך כולל של 89,914.88 ₪, בגין נכס מקרקעין שבבעלותה הידוע כגוש 15515 חלקה 1. דרישה זו באה על רקע החלטת ישיבת המועצה (מס' 8.08) להתקין קו ביוב מרכזי לאיסוף שופכין שיחבר את המושבה מגדל ואת מקטע החוף של מגדל כהגדרתו בתכנית המתאר ג/5966.

בערר שהגישה העוררת על דרישת התשלום ביום 29/12/09 נטען, בין היתר, כי שטח המגרש (לאחר הפקעה) המיועד להיות בבעלות העורר, אינו נכלל בתכנית המתאר הנ"ל, כי אם רק קטע שולי בלבד של החלקה.

ביום 11/04/10 הודיע הצדדים כי הגיעו להסכמה לפיה תחזור בה המשיבה (בשלב זה), מדרישת התשלום, וזאת לאור מיקומם של המקרקעין. כן, הוסכם כי לאור בקשת העוררת לתשלום הוצאות בגין הערר, יגיש כל צד את טענותיו בנדון להכרעת הוועדה.

העוררת טוענת כי נגרמו לה נזקים כספיים בשל "טעותה המצערת" של המשיבה אודות דרישת התשלום, ועליה לשאת בהם. הוצאות אלה באו לידי ביטוי בייעוץ מטעם שמאי מקרקעין (סך של 5,800 ₪ כולל מע"מ) וכן סך של 8,000 ₪ עבור שכ"ט טרחת עו"ד.

המשיבה טוענת מאידך, כי הסכום לו עותרת העוררת הינו מופרז ואינו הולם את השלב המוקדם שבו הסתיים ההליך, ועוד בטרם התקיים בו דיון. בנוסף, המשיבה מפנה לכך שהחשבונית וחשבון העסקה שצורפו לטיעוני העוררת, נערכו בחודש 05/10, לאחר הגשת ההודעה המוסכמת ובחלוף כחצי שנה ממועד הגשת הערר, בפועל.

ב. דיון והכרעה:

נקודת המוצא היא, כי בעל דין אשר 'הפסיד' בהליך, יישא בהוצאות אותן גרם לבעל הדין שכנגד. בבוא הערכאה הדיונית לבחון חיוב בעל דין בהוצאות ההליך, הערכאה הדיונית בוחנת שתי שאלות עיקריות. האחת, האם ועד כמה היה "צידוק" בהגשת ההליך. השנייה, השלב שבו חזר מי מבעלי הדין מההליך. (רא' בג"צ 842/93 שייח סלימאן אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח (4), 217 [1994]).

באשר לגובה ההוצאות, הנחת היסוד הינה כי בעל דין זכאי להוצאות בשיעור סביר, כשקביעת שיעורן הנטען, ייבחן לאחר שהערכאה הדיונית תפעיל שיקול דעת אובייקטיבי, ביחס לסבירותן, מידתיותן והכרחיותן לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין, כשבכלל זה, ההליכים שכבר התקיימו וסכום התביעה (רא' בג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת, פ"ד ס (1), 600 (2005).

במקרה דנן, הגשת הערר באה לעולם על רקע דרישת התשלום בגין היטל הביוב מצד המשיבה.

חזרתה של המשיבה מדרישת התשלום בגין היטל הביוב באה לאחר שהוּסבה תשׂומת ליבה למיקומם של המקרקעין, ביחס לתכנית המתאר.

מקובל עלינו שהעוררת נזקקה להתייעצות עם שמאי מקרקעין ועורך דין. קיימת בעיתיות של המועדים הנוקשים שנקבעו בדין להגשת ערר, אשר על מנת לעמוד בהם, נמנעת לעיתים בירורים עובדתיים שכאלה, בין הצדדים.

יחד עם זאת, הסכומים הנטענים עבור בדיקת מצב תכנוני (בלבד), ועצם הכנת והגשת כתב הערר, פחות מקובלים עלינו.

אין להתעלם מהמועד המוקדם שבו הוגשה ההודעה המוסכמת על חזרת המשיבה מדרישת התשלום, עוד בטרם התקיים כל דיון בתיק ובשעה שכתב הטענות היחיד בתיק, הינו הודעת הערר.

לאחר ששקלנו את טענונת הצדדים לכאן ולכאן ובהתחשב בכל האמור לעיל, הננו מחייבים את המשיבה לשלם לידי העוררת בגין הוצאותיה (יעוץ שמאי וייצוג משפטי) בסך כולל של 6,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום והחל מאותו מועד ישא והפרשי הצמדה כדין.

פסק הדין ניתן על דעת חברי הועדה במסגרת יום הדיונים אשר התנהל היום על ידי הועדה ונחתם אלקטרונית על ידי יו"ר הועדה בשם כל החברים.

ניתן היום, ד' אב תש"ע, 15 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: